עעמ 8068/17 חברת מכלוף גבי בע”מ נ’ אורן בוכניק

.
רמ”י פרסמה מכרז למכירת מקרקעין. המשיבים, שהתארגנו כקבוצת רכישה, הציעו את הסכום הגבוה ביותר, והצעתה של המערערת, חברת בנייה, הייתה הבאה בתור. ועדת המכרזים הכריזה על המערערת כזוכה במכרז, משום שהצעתם של המשיבים נפסלה נוכח פגם בערבות הבנקאית (באופן כתיבת שמו של המשיב 1). עתירה שהגישו המשיבים, התקבלה ע”י בימ”ש לעניינים מנהליים. מכאן הערעור.
.
ביהמ”ש העליון דחה את הערעור בקבעו:
הצעה שהוגשה במסגרת מכרז עלולה להיפסל אם הערבות שצורפה אליה לא מתאימה לדרישות שנכללו במכרז. לשם כך יש לעיין היטב במסמכי המכרז ובכתב הערבות, ולהשוות ביניהם. במקרה הנדון, הסעיף הרלוונטי לעניין זהותם של הערבים הוא סעיף 7.1.2 למכרז והחלופה הרלוונטית היא “הצעה משותפת”, במסגרתה ניתן לצרף ערבות מאת אחד המציעים או יותר. אין מחלוקת כי כתב הערבות לא היה צריך לכלול את שמותיהם של כל המציעים בהצעה משותפת. לפיכך אילו שם המשיב 1 היה נעדר מכתב הערבות, לא ניתן היה לזהות בה פגם לצורך עמידה בתנאי המכרז. השאלה היא מה הדין במקרה בו שמו של המשיב 1 נרשם בכתב הערבות בצורה שאינה זהה לשמו כפי שנכתב בהצעה.
מבחינה מעשית, הערבות שהגישו המשיבים היא ללא דופי. תוקף הערבות, הסכום הנקוב בה ואפשרות המימוש – כולם בהתאם לדרישות המכרז. אך כתב הערבות צריך לעמוד בכל דרישות המכרז, ולשם כך יש לבחון אם הערבות עומדת בדרישה כי שם החייב בערבות יהיה זהה לשם המציע. במבט ראשון – הערבות אינה עומדת בדרישה זו. השֵם אינו זהה משום שלא נכתב בצורה זהה, ויש הבדל בין השם ארן-נסים בוכניק לבין השם אורן בוכניק. ברם, זוהי הסתכלות שטחית שמובילה למסקנה שגויה. שתי הצורות בהן נכתב השם מצביעות בבירור על אותו אדם, ושמו של המציע הוא שמו של החייב בערבות. העובדה שבהצעה שמו של המשיב 1 נכתב בצורה שונה מעט, איננה משנה מסקנה זו. יובהר כי לכולי עלמא, המשיב 1 אינו יכול לחמוק מחובותיו כערב, בטענה ששמו לא נרשם בערבות באופן מדויק.
גם ועדת המכרזים יכולה הייתה לדעת שארן-נסים בוכניק הוא הוא אורן בוכניק, בפרט בשים לב לזהות בין 19 המציעים לבין 19 הערבים שמוזכרים בכתב הערבות. הוספת השם “נסים” לא מעוררת ספק אמיתי לגבי שמו או זהותו של החייב. אנשים רבים בארץ ובעולם נושאים שני שמות אך מוכרים רק בשמם הראשון ומבחינתם זהו שמם “האמיתי”; העובדה שבהקשרים שונים לא מכנים אותם בשני השמות – אינה מעלה ואינה מורידה, וודאי שאינה מקשה על זיהויים. ויוער, ככל שהייתה כוונה לוודא את זהות הערבים בצורה חד-חד-ערכית, ראוי היה להוסיף למכרז דרישה לציין בכתב הערבות מס’ ת.ז.. בהיעדר דרישה מעין זו, אין לקבל את הטענה כי הוספת השם “נסים” מעוררת ספק לגבי זהות הערב.
המסקנה כי אין לפסול את הצעת המשיבים נגזרת גם מפרשנות הולמת להוראת סעיף 7.1.2 למכרז. אמנם, במישור הלשוני הסעיף דורש זהות בין שם החייב לשם המציע, ולא זהות בין החייב לבין המציע. ולמרות זאת, הוראת סעיף 7.1.2 איננה אומרת דבר לגבי האופן המדויק של כתיבת השם. איננו דנים באדם ששינה את שמו ונקרא כעת בשם שונה, אלא באותו שם שנכתב בשתי דרכים. זאת ועוד. הסעיף נועד למנוע מצב בו ההצעה מוגשת ע”י אדם אחד והערבות הוצאה על שמו של אדם אחר. הסעיף נועד גם למנוע מצב בו לא ברור מי הם הערבים. המשמעות היא כי מה שעמד לנגד עיני עורך המכרז היא זהות פרסונלית בין החייב לבין המציע, ולאו דווקא כתיבת השם באופן זהה. כיוון שכך, ברי כי הערבות שהוגשה ע”י המשיבים משיגה את תכלית הסעיף, ומבחינה זו אין עילה לפסול אותה.
גם רמ”י הסכימה בבימ”ש קמא כי אופן הרישום בכתיב מלא או חסר (אורן/ארן) כשלעצמו אינו מוביל לפסילת ההצעה, ולשיטתה הפגם העיקרי הוא הוספת השם “נסים” בכתב הערבות. ברם, כשם שכתיב חסר או מלא לא ישמוט את הקרקע תחת כתב הערבות וההצעה כולה, כך גם אזכור של שם שני. המשיב 1 “תיקן” בשנת 2005 את הרישום הרִשמי במרשם האוכלוסין. הבנק לא עודכן בתיקון שנעשה במרשם, ואין בכך ולא כלום. גם העובדה שהתיקון נעשה לפני זמן רב איננה בהכרח עומדת לחובת המשיב 1. למעשה, עובדה זו מלמדת שבמשך כ-12 השנים שחלפו מאז שינה המשיב 1 את שמו, הוא ביצע פעולות באמצעות הבנק, למרות ששמו במרשם היה שונה, ותוקפן של הפעולות לא נפגע.
המסקנה היא כי הוראת סעיף 7.1.2 לא נועדה לפסול ערבות בה קיים הבדל טכני בין האופן בו נכתב שמו של המציע לאופן בו הוא מופיע בכתב הערבות. דהיינו, הדרישה כי שמות החייבים בכתב הערבות יהיו זהים לשמות המציעים צריכה להתפרש כדרישה לזהוּת השם והאדם, ולא דרישה לזהוּת דקדוקית-דקדקנית. העובדה ששמו של המשיב 1 נכתב בכתב הערבות ללא האות “ו” ובתוספת שמו השני לשעבר, אינה מלמדת שמדובר בשם שונה. בנסיבות אלה אין לומר כי הערבות איננה עומדת בדרישות המכרז.
מסקנה זו מתחזקת לאור פסק הדין בעניין סער. הצד השווה בין שני המקרים הוא כי ייתכנו נסיבות שבהן אין ספק לגבי זהותה של האישיות המשפטית, וההבדל בין שֵם המציע לבין האופן שבו הוא נרשם בכתב הערבות הוא חיצוני או קוסמטי בלבד – ובמקרים אלה אין הכרח לפסול את ההצעה. ודוק: אין למצוא בכך היתר להתרשלות בניסוח כתב הערבות. החובה לדייק עומדת בעינה, אך בדיעבד, ובנסיבות הקונקרטיות שהובאו, נראה כי צדק בימ”ש קמא כאשר נמנע מלפסול את ההצעה.

פורסם בנבו

הח”מ לא יצג מי מהצדדים בתיק