העובדות:

1.      עסקינן בעתירה מנהלית בעניין מכרז פומבי שפִרסמה המדינה – משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים (להלן בהתאמה: “המכרז” ו- “המשיבה 1” או “המדינה”), להפעלה חינוכית-טיפולית של תשע פנימיות (להלן: “המעונות”), בפריסה ארצית, שבהן שוהים נערים או נערות במצבי מצוקה קשים.

2.      על-פי תנאי המכרז, הניקוד המֵרבי באמת-המידה של שביעות רצון מהתקשרויות קודמות, הנכללת באמות המידה של בחינת איכות ההצעות, הוא  10. בצד זאת נקבע במכרז, כי הוועדה רשאית להפחית ניקוד באמת המידה האמורה, בשל אי-שביעות רצון מהתקשרויות קודמות עם המדינה או גופים ציבוריים; וכי כל אימת שהניקוד הוא פחות מ-10, ניתן  לה שיקול דעת שלא להתקשר עם המציע.

3.      העותרת, עמותה אשר הפעילה שנים רבות עבור המדינה מסגרות טיפוליות-חינוכיות עבור נוער (להלן: “העותרת”) הגישה שלוש הצעות במכרז, והצעותיה לא נבחרו שכן ועדת המכרזים של המדינה (להלן: “ועדת המכרזים”) החליטה להעניק לשלוש הצעותיה של העותרת ניקוד “0” באמת-המידה האמורה, לאחר הפחתה מהניקוד המקורי שניתן לה, זאת לנוכח היעדר שביעות רצון מביצוע התקשרויות קודמות של העותרת עם המדינה.

4.      לאחר מספר הליכים שנערכו בינה לבין המדינה הגישה העותרת את העתירה דנן תוך שטענה כי ההחלטה להפחית ניקוד באמת-המידה של שביעות רצון מהתקשרויות קודמות, וכפועל יוצא – ההחלטה שלא להתקשר עִמה במכרז ו/או לפסול את הצעתה, שגרמה לפגיעה קשה בעותרת, מחייבת נטל ראייתי שהמדינה לא עמדה בו. לגרסת העותרת, את המחלוקות העובדתיות שבינה לבין  המדינה ניתן היה לברר לגופו של עניין; ומשלא נעשה הדבר על-ידי הוועדה, לא היו בידי הוועדה ראיות מנהליות מספיקות לקבלת ההחלטה הפוגענית האמורה. העותרת הוסיפה וטענה כי מעבר לכך שלא נעשתה בדיקה לגופו של עניין בעניין תשובותיה לאמור בנספח 4 – שהתייחס כאמור למספר טענות ספציפיות בדבר פגמים בתִפקוד בתקופה קצרה של שלושה חודשים במחצית השנייה של שנת 2017 (להלן: “נספח 4”), הרי שהכשל בהתנהלות הוועדה אף מתחדד ומתעצם לנוכח העובדה שהעותרת מספקת שירותים למשיבה 1 מזה שנים רבות (מעל 20 שנים), במספר מעונות (מרבית מעונות “חסות הנוער”); וועדת המכרזים התייחסה רק לאמור בנספח האמור ולא קיבלה לידיה חוות-דעת או עמדות מגורמים אחרים.

5.      המדינה טענה כי ניתנה לעותרת זכות טיעון מלאה בדיעבד, וכי ועדת המכרזים השיבה בהחלטתה לכל הטענות שהועלו במהלך השימוע.  עוד נטען כי בחודש ספטמבר 2017, לנוכח התנהלות העותרת, הוחלט למנות גורמים מקצועיים אשר יבצעו ביקורת חיצונית לעותרת. במסגרת זו הוגש למדינה בחודש ספטמבר 2017 דו”ח ביקורת על-ידי משרד רואה חשבון, אשר טיוטה שלו הוצגה לעותרת קודם לכן, לשם מתן הערותיה וההחלטה לצאת למכרז באה על-רקע קשיים בהשמת נוער במעונות, וביקורות שהושמעו על-ידי בתי-המשפט בעניין זה.

ההחלטה:

1.      כב’ השופט י’ נועם פסק כי בית-המשפט יתערב בהחלטת ועדת מכרזים במקרים שבהם התקיימה אחת מעילות הביקורת השיפוטית הפוסלת החלטה מנהלית, או כאשר בהליכי המכרז נפל פגם מהותי המפר את עקרונות היסוד של דיני המכרזים, ובכללם השוויון וההגינות, יעילות המנהל והחיסכון בכספי ציבור.

2.      בהמשך לאמור נקבע כי  במקרה דנן יש להתערב בהחלטת ועדת המכרזים, הואיל ובהחלטה שלא להתקשר עם העותרת במכרז, ולמעשה לפסול את כל הצעותיה,  נפלו פגמים של מסד עובדתי חסר לקבלת החלטה שכזו, של חוסר סבירות בקבלת ההחלטות על-בסיס המסד הראייתי הפגום, ושל היעדר זכות טיעון בעניין הבסיס הראייתי שעליו נסמכה ההחלטה.

3.      עוד נפסק כי החלטת ועדת המכרזים שלא להתקשר עם העותרת בשל אי-שביעות רצון מהתקשרויות קודמות עם המדינה, לא נסמכה על תשתית של ראיות מינהליות מספיקות. ראשית, מדובר במסמך (נספח 4) בן מספר שורות שנערך על-ידי מי שהייתה מופקדת על המעונות בתקופה של חודשים ספורים לפני עריכתו, אשר מתייחס למספר פניות של משיבה 1 לעותרת בזיקה לאירועים בודדים, בתקופה של שלושה חודשים עובר למכרז, בשלושה מעונות שאינם המעונות שבעתירה. שנית, לשון נספח 4  אמנם “רחבה” ביותר: “התוודעתי לבעיות וכשלים חמורים ומתמשכים בגיוס כוח האדם הנדרש מהעמותה לצורך הקבוצות בכל המעונות אותם מפעילה…”; אך בפועל, הנספח מפנה לתכתובת לגבי שלושה מעונות בלבד, וגם תכתובות אלו מהחודשים יוני עד ספטמבר 2017. לא ברור מדוע עורכת המסמך נוקטת בלשון “חמורים ומתמשכים”, אך מפנה להתכתבות בודדות מתקופה כה קצרה.

4.      זאת ועוד, נקבע כי העותרת הגיבה עניינית, כאמור, לכל הטענות הנקודתיות שהועלו בעניין שלושת המעונות, הן בתכתובות המייל, והן בטיעוניה במהלך השימוע; אך לא הייתה כל התייחסות להסבריה של העותרת – לא על-ידי נציגי משיבה 1 בפרוטוקול ישיבת השימוע או בכתב, ולא על-ידי ועדת המכרזים בהחלטתה. ניכר, כי חברי ועדת המכרזים נסמכו בהחלטתם רק על דברי עורכת הנספח, בדבר “כשלים חמורים ומתמשכים” של העותרת, מבלי להתייחס כלל לנספחי המסמך ולתגובות העותרת לנספחים; וללא כל ניסיון לברר את טענות העותרת שעלו הן בהתכתבויות עצמן והן בשימוע (שימוע שנועד לברר את טענותיה).

5.      לגופם של דברים נקבע כי החלטת ועדת המכרזים שלא להתקשר עם העותרת מחמת אי-שביעות רצון מהתקשרויות קודמות, לא נתקבלה על בסיס תשתית של ראיות מינהליות הולמות, אלא על בסיס עובדתי חסר, ללא בירור עובדתי שנדרש בנסיבות העניין, ומשכך מדובר גם בהחלטה בלתי סבירה; בפרט כאשר מדובר בהחלטה קיצונית ופוגענית של “פסילה” למעשה של מתמודד במכרז שעמד בתנאי המכרז.

6.      לסיכום, העתירה התקבלה בחלקה. נקבע כי החלטת ועדת המכרזים, שלא להתקשר עם העותרת בהצעות במכרז – לפי שיקול הדעת הנתון לוועדה בסעיף 1.4 לטבלת המכרז בזיקה לשביעות הרצון מהתקשרויות קודמות – מבוטלת; ואין עילה שלא להתקשר עם העותרת מטעם של אי-שביעות רצון מהתקשרויות קודמות עם המדינה, או מכל טעם הקשור בסעיף 1.4 האמור. ועדת המכרזים תקבל החלטה חדשה בעניין מעונות “נווה חורש” ו”בית הנער” ותקבל החלטה חדשה ומנומקת בשאלה, האם יש מקום לפסול את הצעתה של העותרת לגבי מעון “אחווה”.

פורסם בתקדין

הח”מ לא יצג בתיק