תמ (ת”א) 7993-08-16 צבי יצחק אנגלנדר נ’ רשות מקרקעי ישראל -ת”א

.
הנתבעת פרסמה מכרז לחכירת מגרשים לבנייה למגורים. התובעים זכו במגרש הנדון. לאחר הזכייה התברר לתובעים כי עליהם לסגת כ- 2.5 מ’ בקו הבניין האחורי, בשל קו מתח גבוה שעובר במגרש. לאור זאת פנו התובעים לנתבעת בטענה כי מסמכי המכרז מהווים הטעיה, הודיעו כי הם מבטלים את הצעתם ודרשו השבה של הערבות שצירפו להצעתם. הנתבעת ביטלה את זכיית התובעים, משלא שולמו כספים בגין קרקע ופיתוח כמתחייב ע”פ תנאי המכרז. ועדת המכרזים החליטה שלא להשיב לתובעים את הערבות, וקבעה חילוט של 10% מגובה הצעת התובעים בסכום של 78,133 ₪. מכאן התובענה המנהלית.
.
בימ”ש לעניינים מנהליים קיבל את התובענה בחלקה, בקבעו:
מכרז הוא הזמנה להציע הצעות, ומשכך מדובר בשלב הטרום חוזי של כריתת ההסכם המחייב התנהלות בתום לב. לחובת הגילוי מקום מהותי כחלק מחובת תום הלב בניהול מו”מ. כפי שנפסק, במסגרת החובה לנהוג בתום-לב בעת המו”מ, על צד למו”מ לגלות למשנהו את אותן עובדות שניתן לצפות שצד תם-לב יגלה למשנהו. הדבר נכון ביתר שאת כשאחד הצדדים הוא רשות ציבורית, קל וחומר כשמדובר במכרז.
במקרה הנדון, טרם פרסום המכרז בוצעו בדיקות להבנת המגבלות החלות על המגרש בשל קו המתח הגבוה, שבעיקרם הסתכמו בבדיקה מול עורך התכנית. בדיקה זו הבהירה כי קיימות מגבלות על המגרש, המונעות את מימוש מלוא זכויות הבניה אך אינן מונעות בניה בפועל. על אף שהיה ידוע לנתבעת כי קיימת מגבלה מסוימת במימוש הזכויות במגרש – אין התייחסות מפורשת למגבלה זו בתנאי המכרז.
חובת הגילוי החלה על הנתבעת מחייבת אותה להתייחס מפורשת לכל פרט מידע משמעותי, שיכול להשפיע על תוצאות המכרז. כפי שנפסק, המציעים במכרז מסתמכים על המידע שנמסר להם בקבלת החלטות בעלות משמעות כלכלית. על עורך המכרז מוטלת חובה להבטיח כי מסמכי המכרז ישקפו בצורה מלאה ומדויקת את המציאות התכנונית במגרשים הנדונים. במקרה הנדון, התובעים אכן סברו כי מסמכי המכרז משקפים את המצב לאשורו בשטח. הסתמכות זו הביאה להצעתם במכרז, שיש להניח כי הייתה שונה, או כלל לא מוגשת, לו היו מודעים למגבלות המונעות מימוש מלוא הזכויות במגרש.
אין לקבל את הטענה כי “למען הסר ספק ומטעמי זהירות” הוכנס למכרז התנאי המורה כי אם לא ניתן לממש את מלוא הזכויות במגרש בשל מגבלות התכנית, לא יוכל הזוכה לבוא בטענות אל הנתבעת. המדובר בסעיף סטנדרטי המופיע במכרזים רבים. לא ניתן, אפוא, לקבל את הטענה שמטרת סעיף זה הייתה להפנות את תשומת ליבם של המציעים למגבלה ספציפית המתייחסת למגרש נשוא המכרז. נראה שהנתבעת סמכה ידיה על הוראות להעברת אחריות הבדיקה למציעים, וזאת למרות שהיא עצמה כבר ביצעה בדיקה כזו. בהימנעות זו הפרה הנתבעת את חובת הגילוי המוטלת עליה כדין.
יחד עם זאת, אין להתעלם מהעובדה כי הנתבעת ציינה מפורשת במסמכי המכרז כי יש להתייחס למגבלה החלה בסעיף 18ט לתכנית המתאר. מדובר בהוראה ספציפית למכרז זה, שר הייתה אמורה להסב את תשומת לב התובעים למגבלה בשל קו המתח הגבוה. המדובר “בנורת אזהרה” משמעותית שצריכה הייתה להאיץ בהם לבצע בדיקות באילו צעדים עליהם לנקוט לשם קבלת היתר בניה, עוד טרם הגשת הצעתם.
נראה, אפוא, כי האחריות למצב שנוצר מונחת הן לפתחה של הנתבעת, בהפרת חובת הגילוי, והן לפתחם של התובעים באי ביצוע הבדיקות המקדימות שנדרשו לעשות. נראה כי התוצאה ההוגנת והמאוזנת היא כי הנתבעת תשיב לתובעים מחצית (50%) מהערבות שחולטה.

פורסם בנבו

הח”מ לא יצג בתיק