עת”מ 46265-03-13, ענבר בטיחות בדרכים בע”מ נ’ נתיבי ישראל ואח’

ביהמ”ש דחה את העתירה בקובעו כי לא נפל בהליכי המכרז פגם מהותי המחייב התערבות בהחלטת ועדת המכרזים. פרשנות העותרת לתנאי הסף של המכרז עומדת בסתירה לתכליתם המוצהרת ואין לקבלה. החלטות הועדה לעניין זכות העיון מצויה במתחם הסבירות, כמו גם ההחלטה שלא ליתן לעותרת זכות טיעון.

.
עניינה של העתירה במכרז שפורסם ע”י מע”צ. החלטת ועדת המכרזים פסלה את הצעת העותרת בנימוק שאיננה עומדת בתנאי הסף שנקבעו במכרז והוחלט על זכיית המשיבות. המחלוקת העיקרית נסבה על פרשנות תנאי הסף ועל אופן יישומם על העותרת לעומת מציעים אחרים.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה ופסק:
ככלל, בימ”ש זה אינו שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של ועדת המכרזים, ועומד לה שיקול דעת כמו גם חזקת תקינות המעשה המנהלי. ביהמ”ש יתערב בהחלטת הוועדה רק כאשר נפל בהליכי המכרז פגם מהותי הפוגע בעקרונות היסוד של דיני המכרזים. במקרה דנא, לא נפל פגם משפטי מהותי המחייב את קבלת העתירה.
תנאי מכרז יפורשו לפי כללי הפרשנות התכליתית. נקודת המוצא היא לשונו של המכרז ויש לבחון מהו “מתחם האפשרויות הלשוניות” שהיא סובלת. מתוך מגוון האפשרויות הלשוניות, יש לבחור בפרשנות המקיימת את תכליות המכרז. יש ליתן משקל לאומד דעתו הסובייקטיבי של עורך המכרז, לפי לשון המכרז ולנסיבות החיצוניות. במקרים בהם קיימת עמימות לגבי פרשנות תנאי הסף, יש להעדיף פרשנות המקיימת את הצעות משתתפי המכרז על פני פרשנות הפוסלת אותן, אך זאת רק כאשר המרחב הפרשני אינו נמצא במתח עם פרשנות תנאי המכרז בהתאם לתכליתו. במקרה דנא, בחינת לשון המכרז ותנאיו מלמדים כי אין לקבל את פרשנות העותרת, העומדת בסתירה לתכליתם המוצהרת של תנאי הסף.
אי-עמידה בתנאי סף, שהִנו תנאי חיוני להשתתפות במכרז, מהווה בד”כ פגם מהותי שיוביל לפסילת ההצעה על הסף. יש לנקוט בעניין זה גישה קפדנית המגבירה את הוודאות המשפטית, מקדמת את יעילותם של הליכי המכרז ומצמצמת את פוטנציאל ההתדיינות לגביהם.
לזכות העיון במסמכי המכרז ניתן פירוש רחב וזו כוללת את זכותו של כל משתתף לעיין בכל מסמך רלוונטי ובכלל זה בהצעות הנוספות שהוגשו למכרז, אם המבקש יכול להראות טעם ענייני לבקשתו. היקפה של זכות העיון מושפע ממגוון מאפיינים וביניהם עמדת המציע לגבי האפשרות לעיין בהצעתו. בנסיבות העניין, החלטת מע”צ בעניין זכות העיון עומדת במתחם הסבירות.
על ועדת המכרזים חלה חובת שמיעה כאשר בכוונתה לקבל החלטה הסוטה מדרך המלך של המכרז. במקרים בהם וועדת המכרזים מתכוונת לפסול הצעה עקב תכסיסנות, עוגנה חובת השמיעה במפורש רק בתקנות המסדירות את מכרזי השלטון המקומי. במקרה דנא, ההחלטה שלא ליתן לעותרת זכות הטיעון מצויה במתחם הסבירות, וזאת מבלי להידרש לשאלה העקרונית האם קיימת חובת השמיעה, מקום בו נפסלה הצעה מטעמי תכסיסנות שלא ע”י ועדת המכרזים של השלטון המקומי. גם לו היה נקבע כי זכות הטיעון נפגעה, אין בכך כדי להביא בהכרח לבטלות אוטומטית, ובמכלול הנסיבות לא נראה כי העדר זכות השימוע, מהווה פגם מהותי היורד לשורשו של עניין שיש בו כדי להשפיע על תוצאת המכרז.

פורסם בנבו

הח”מ לא יצג בתיק