עעמ 2416/18 חני בריגע נ’ המועצה המקומית ירוחם

עניין ציבורי בגילוי מידע מטעמים של שמירה על טוהר המידות הוא שיקול שעל הרשות הציבורית לתת את דעתה אליו בבואה לבחון בקשה למידע מכוח חוק חופש המידע; המערערת רשאית להגיש לממונה על חופש המידע במשיבה 1 בקשה לקבלת מידע הנוגע לפרוטוקולים של ישיבות ועדת המכרזים בקשר ל 5-6 מכרזים, שתיבחן בהתאם לאמות המידה הקבועות בחוק חופש המידע, בדגש על חשיפת מידע שהוא סוד מסחרי או מקצועי, וקבלת עמדת משתתפי המכרזים, העלולים להיפגע מחשיפת המידע.

.
ערעור נגד פסק דין של בימ”ש לעניינים מנהליים, שדחה את עתירת המערערת נגד החלטתו של המשיב 2, הממונה על חופש מידע במועצה המקומית ירוחם (להלן: המועצה; הממונה) לדחות את בקשתה לקבלת מידע. המידע המבוקש הוא כל הפרוטוקולים של ישיבות ועדת המכרזים של המועצה בנוגע למכרזים שפרסמה בין השנים 2017-2012. במהלך הדיון צומצמה בקשת המבקשת כך שתוגבל ל 6-5 מכרזים. עיקר הדיון נסב אודות סעיף 6 לתוספת הרביעית לצו המועצות המקומיות (להלן: התוספת), שכותרתו “שמירת סודיות”, ומשמעותו לעניין בקשה לפי חוק חופש המידע, תשנ”ח-1988 (להלן: החוק).
.
בית המשפט העליון (מפי השופט מזוז ובהסכמת השופטים גרוסקופף ושטיין) קיבל את הערעור ופסק כי: סעיף 6 לתוספת קובע כי “לא ימסור אדם שום ידיעה שהגיעה לידו בתוקף תפקידו בעניין מכרז העומד להתפרסם או שפורסם, או בעניין מהלך הדיונים בוועדה והחלטתה, אלא לאדם שהוסמך כדין לקבל אותה ידיעה, ובדרך שנקבעה בתוספת זו.” הוראה כאמור מצויה אף בסעיף 6 לתקנות העיריות (מכרזים) ובתקנות חובת המכרזים. הוראות אלה לא נועדו להסדיר מסירת מידע או איסור על מסירתו לפונה מקרב הציבור במסגרת בקשה לחופש מידע לפי חוק חופש המידע, אלא עניינן איסור על עובד הציבור למסור מידע שמגיע אליו בתוקף תפקידו למי שאינו מוסמך לקבלו. הוראות שמירת המידע שבסעיף 6 לתוספת ובתקנות הנ”ל, אינן הופכות את כל המידע הנוגע למכרז של רשות ציבורית ל”מידע אשר אין לגלותו על פי כל דין” במובן סעיף 9(א)(4) לחוק. בכל הנוגע למשתתפי המכרז, קמה להם זכות לקבלת מידע על המכרז בהתאם להוראות ספציפיות הקבועות בצו המועצות המקומיות ובתקנות, ואילו בקשות מקרב הציבור לקבלת מידע על מכרז צריכות להיבחן בהתאם להסדר הכללי הקבוע בחוק. לפיכך, בקשה מקרב הציבור לקבלת מידע בנוגע למכרז ציבורי צריכה להיבחן לגופה לפי הוראות החוק, ובעיקר סעיפים 8 ו-9 לחוק, ולאחר נקיטה בהליך לפי סעיף 13 לחוק, של קבלת עמדת משתתפי המכרז העלולים להיפגע מחשיפת המידע.
הוא הדין לגבי הסייג הקבוע בסיפא לסעיף 17(ד) לחוק. סעיף 17(ד) לחוק מסמיך את בימ”ש, על אף הוראות סעיף 9, להורות לרשות על מתן מידע שנתבקש, כולו או חלקו ובתנאים שיקבע, אם לדעתו העניין הציבורי בגילוי המידע, עדיף וגובר על הטעם לדחיית הבקשה, ובלבד שגילוי המידע אינו אסור על פי דין. כפי שהוראות הסודיות האמורות בצו המועצות המקומיות ובתקנות אינן הופכות את המידע בנוגע למכרזים ל”מידע אשר אין לגלותו על פי כל דין” במובן סעיף 9(א)(4) לחוק, כך אין לראותן כאוסרות על גילוי המידע במובן הסיפא לסעיף 17(ד) לחוק. הסיפא לסעיף 17(ד) לחוק אינה שוללת גם מסירת מידע המהווה פגיעה בפרטיות, במכרזים או בכלל. סעיף 9(א)(3) לחוק קובע כי רשות לא תמסור מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות, כמשמעה בחוק הגנת הפרטיות “אלא אם כן הגילוי מותר על פי דין”. למרות האיסור המוטל על הרשות למסור מידע שיש בו משום פגיעה בפרטיות, מוסמך בימ”ש, לפי סעיף 17(ד) לחוק, על אף האמור בסעיף 9, למסור מידע שהרשות אינה רשאית למוסרו אם לדעתו העניין הציבורי בגילוי המידע, עדיף וגובר על הטעם לדחיית הבקשה. סמכותו זו אינה מוגבלת מכוח הסיפא לסעיף 17(ד) לחוק.
השיקולים שעל הרשות לשקול באשר לעניין הציבורי שבגילוי המידע המבוקש בבקשה לחופש מידע אינם מוגבלים לשיקולים המנויים בסיפא לסעיף 10 לחוק – שמירה על בריאות הציבור או בטיחותו, או שמירה על איכות הסביבה. בהתאם, השיקול שהועלה בענייננו, של בקרה על רשויות השלטון לשם מניעת מעשי שחיתות, לא רק שאינו בגדר שיקול זר אלא הוא אחת התכליות העיקריות של החוק. על כן, המערערת תהא רשאית להגיש לממונה בקשת חופש מידע מצומצמת לגבי 5-6 מכרזים, כפי הצעתה, והממונה יבדוק את הבקשה בהתאם לאמות המידה הקבועות בחוק, בדגש על חשיפת מידע שהוא סוד מסחרי או מקצועי ונקיטה בהליך לקבלת עמדת משתתפי המכרזים בהם מדובר, העלולים להיפגע מחשיפת המידע.

פורסם בנבו

הח”מ לא יצג בתיק