עא 4707/17 עזריקם מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע”מ נ’ רשות מקרקעי ישראל

יש ליתן פרשנות מצמצמת למסמכים, חילופי דברים ומצגים הבאים לבסס התחייבות של רמ”י לחרוג מגבולות העיקרון של 115% שנקבע בהחלטה 737 של מועצת מקרקעי ישראל; המלצת ועדת הפרוגרמות ודאי שאינה יכולה לחייב את רמ”י, אפילו הייתה בגדר הבטחה שלטונית; כך הוא גם לגבי העדר תגובה מצד רמ”י בנוגע לתכניות בניה שקידם המושב. באין הסכם מפורש התואם את האינטרס הציבורי, לא ניתן לחייב את רמ”י לאפשר למושב שום חריגה מהעיקרון של 115%.
.
החלטת 737 של מועצת מקרקעי ישראל בדבר הרחבת יחידות מגורים במושבים קבעה כי ״מספר המגרשים למגורים בכל ישוב, במסגרת ההרחבה, יהיה עד למספר הנחלות המאושר ע”פ התכנון לישוב, בתוספת של עד 15%״. בהמשך, בהחלטה 1110 נקבע כי “שיווק מגרשי בניה למגורים בפטור ממכרז ע”פ המלצת האגודה יעשה לגבי מס’ מגרשים השווה ל-115% מתקן הנחלות”. אותו עיקרון עוגן בהחלטה 1180 שביטלה את החלטה 1110. בתביעה שהגישו המושב וכונס נכסים המופקד על פרויקט בניה של המושב נטען כי רמ״י נתנה למושב אישור להקמת 135 בתים – אישור הפוטר את המושב מעול המכרז ביחס ל-18 הבתים שהיוו חריגה מהעיקרון של 115%. התביעה נדחתה, ומכאן הערעורים.
.
ביהמ”ש העליון דחה את הערעורים בקבעו:
השופט שטיין –
בעניין מרקוביץ נקבע ביחס להטבה שניתנה למושבים בהחלטת המועצה 727 ונפסלה, בין היתר, יחד עם החלטה 737 בעניין שיח חדש, כי לא יכול להיות ספק בכך שההחלטה המבטלת נושאת משקל מהותי ביותר בהקשר זה וכי משנקבע כי החלטה 727 חוטאת לעקרונות יסוד להם מחויב המינהל כנאמן הציבור בבואו להקצות משאבים ציבוריים ולחלקם ממילא משמיע לנו ביטול החלטה זו גישה מצמצמת ומדיניות של “יד קמוצה” לעניין היקף הפיצוי המשתלם ע”י המינהל מתוקף אותה החלטה.
דברים אלה חלים, ללא ספק, גם על הטבות מקרקעין אשר ניתנו למושבים במסגרת החלטה 737; ומשכך, מן הדין ליתן פרשנות מצמצמת למסמכים, לחילופי דברים ולמצגים אשר באים לבסס התחייבות של רמ”י לחרוג מגבולות העיקרון של 115%. מנקודת ראות זו, ברי הוא כי אין בידי המערערים שום ראיה שעליה ניתן לבסס התחייבות כזאת.
המלצת ועדת הפרוגרמות – גוף שמשתייך למשרד החקלאות ופיתוח הכפר – ודאי שאינה יכולה לחייב את רמ”י, גם אילו הייתה בגדר הבטחה שלטונית. התנאים שנקבעו בפסיקה לגבי אכיפת הבטחה שלטונית כוללים הבטחה שניתנה ע”י בעל שררה בגדר סמכותו החוקית בכוונה שיהיה לה תוקף משפטי והצד השני מקבל אותה בצורה זו, ההגינות הציבורית דורשת שההבטחה תקוים הלכה למעשה, כאשר בכוחו של המבטיח למלא אחריה, אפילו לא שינה האזרח את מצבו לרעה בעקבות ההבטחה. במקרה דנן, תנאים אלה לא התקיימו. די אם יצוין שוועדת הפרוגרמות לא התכוונה לתת להמלצתה תוקף משפטי באופן שזו תחייב את רמ”י, וממילא לא הייתה בידה הסמכות לתת הבטחה כזאת.
כך הוא גם לגבי העדר תגובה מצד רמ”י בנוגע לתכניות הבניה שקודמו ע”י המושב. העדר תגובה איננו בגדר התחייבות פוזיטיבית; וככל שיש בו עמימות לגבי הגדלת מספר המגרשים – העיקרון של “יד קמוצה” שנקבע בעניין מרקוביץ מחייב לפרשו לטובת רמ”י ונגד האינטרס של המושב. הווה אומר: באין הסכם מפורש שאינו משתמע לשתי פנים ושתואם את האינטרס הציבורי, כהגדרתו בעניין שיח חדש, לא ניתן לחייב את רמ”י לאפשר למושב שום חריגה מהעיקרון של 115%. זכאות המושב לקבלת מגרשים להקמת בתי מגורים ללא מכרז מוגבלת אפוא ל-117 מגרשים, ואין עילה להרחיבה מעבר לכך.
הערעורים נדחים בכפוף לכך שהמושב וחבריו לא יהיו חסומים מלתבוע את החזר השקעותיהם בפרויקטים.
השופט פוגלמן –
רמ”י אינה מוסמכת לחרוג מהתקרה הכוללת של מגרשים בהרחבה שנקבעה ע”י מועצת מקרקעי ישראל בהחלטה 737. ממילא, גם ועדת הפרוגרמות, שהוגדרה כגורם מייעץ, אינה מוסמכת לעשות כן.
אכן, פסק הדין לא סיים את כל המחלוקות בין הצדדים. אך אין בכך כדי לגרוע מתוקף ההכרעה הנ”ל.
השופט אלרון –
מסכים לחוות דעתו של השופט שטיין ולהערותיו של השופט פוגלמן.

פורסם בנבו

הח”מ לא יצג בתיק